#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	לח. הבא על יבמה ובא הוא או אחד מן האחים על צרתה. מה הדין ומדוע?	"לרש""י הוא לכו""ע בעשה דבית אחד הוא בונה ואינו בונה ב' בתים, ולאו הבא מכלל עשה עשה. לגבי האחים לר' יוחנן הוא עשה שליחות האחים וכפי שכלפיו הצרה בעשה גם לאחים היא בעשה, לר""ל לא עשה שליחות האחים ולו אסורה בעשה אבל לאחים נשארה באיסור אשת אח. לתוס' (ד""ה חד) בין לו ובין לאחים לר""ל בכרת ולר' יוחנן בלאו, דכשייבם אחת קאי אצרה בלא יבנה וכן האחים לא קיימי עלה אלא בלאו."	יבמות יא. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	לט. מה דין 1) צרת סוטה ודאי 2) צרת סוטה ספק? (יא.)	1) פטורה אף מן החליצה.<br>2) צריכה חליצה.	יבמות יא.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מ. האם מותר להחזיר גרושתו לאחר שנתארסה לאחר ומדוע?	לר' יוסי בן כיפר מותר משום שנאמר אחרי אשר הוטמאה, והיא לא נטמאה. לרבנן אסור דכתיב והיתה לאיש אחר, והויה היינו קידושין, וכתיב לא יוכל בעלה לשוב לקחתה. ואחרי אשר הוטמאה לעבור בלאו על סוטה שנבעלה.	יבמות יא:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מא. בעא מיניה רב יהודה מרב ששת המחזיר גרושתו משניסת ומת צרתה מהו. 1) מדוע לא הסתפק בדין הגרושה 2) מה הצד דאינה פוטרת צרתה לר""י אע""ג דטומאה כתיב בה 3) ומה הצד דפוטרת צרתה לרבנן אע""ג דטומאה לענין סוטה כתיבא?"	"1) כתבו התוס' (ד""ה צרתה) דהיא גופה לא מיבעי ליה, דלר' יוסי בן כיפר ודאי פטורה מן החליצה ומן היבום דטומאה כתיב בה כעריות, ולרבנן נמי היא גופה פשיטא דחולצת ולא מתייבמת, דאפילו אם תמצא לומר כיון דאיתעקר איתעקר אינה מתייבמת מק""ו דהשתא במותר לה נאסרה באסור לה לא כ""ש, ואת""ל נמי דאין מקרא יוצא מידי פשוטו אין לפוטרה מן החליצה כיון דעיקר קרא דטומאה בסוטה כתיב ולא במחזיר גרושתו, דלא מסתברא למיקרי טומאה נישואי גרושה.<br>2) לר' יוסי דכתיב תועבה היא ודורשים היא ולא צרתה.<br>3) לרבנן אין מקרא יוצא מדי פשוטו, והיא תועבה ואין בניה תועבים אבל צרתה תועבה."	יבמות תוס' יא:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מב. היתה אחת כשרה ואחת פסולה אם היה חולץ חולץ לפסולה ואם היה מייבם מייבם לכשרה. אלו שתי אפשרויות הועלו לבאר את הדין?	"א. כשרה ליה ופסולה ליה. כגון שהחזיר אחיו גרושתו ולו אשה אחרת ומת דהוי הגרושה פסולה לזה שאינה ראויה לאחיו, ואשמועינן דאע""ג דכתיב בה טומאה צרתה כשרה דכתיב היא תועבה, ודרשו ואין צרתה תועבה.<br>ב. כשרה לעלמא ופסולה לעלמא. וכאן שנה רבי לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם, דמכיון שיכול לחלוץ לפסולה ותפטר הכשרה לא יחלוץ לכשרה ויפסלנה לכהונה."	יבמות יא:		
